אין קסמים… על מיצוב של יועץ בפגישה

הרגשות נעים בתוכי בין – איזה באסה, כמה קשה לו. הוא ממש סובל וזה לא מגיע לו. לבין – רגע, איפה האחריות שלו על המצב? מה הוא עושה שמעביר את המסר ככה?

ובבליל המחשבות שלי עולה גם הביקורת בתוכי על שהוא שופך את הכל בפני אדם זר. כלומר, בכל זאת הכרנו לפני שנייה.

ואולי הביקורת הזו היא רק ניסיון הגנה שלי על עצמי כשבמקביל בפנים מתחילה להתבשל לי איזו מחשבה שאולי יש פה ציפיה. ציפייה שלו ממני שאהיה קוסם. ואשנה את המציאות שלו. קוסם שישנה הכל, כך שאחרי פגישות הייעוץ שלנו, הוא יהפוך את עורו ויהיה למנהל מוביל.

ועם המחשבה הזו מתחיל גם לחץ בתוכי כי אם יש ציפיות אז גם יש אכזבות. ואז? אני לא יכול להיות ממש בהקשבה.

ואני מזכיר לעצמי לנשום.

הוא מוצף. ומציף גם אותי: “לא אתה תשנה את המציאות שלו,. בטח לא בפגישה אחת אפילו לא בכמה. זה תהליך.” אני משנן לעצמי שוב ושוב, אבל הצורך שלי להיות שקוף חזק ממני ואני מבקש ממנו שנייה לעצור את השצף שלו. “אני רוצה שנעשה איזשהו תיאום ציפיות בנינו לגבי התהליך. לא יהיו פה קסמים” אני אומר ומסתכל עליו בחשש.