בלוג

בפוסט הקודם כתבתי על פגישת הייעוץ שלי עם לירון (שם בדוי) מנהל שאני מלווה בייעוץ אישי. הפעם ב"תמונת מראה" אני מביא את החוויה שלי באותה פגישה.

"אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה וכמה מרוצים ממני בשטח זה לא ממש חשוב להם למעלה שם בהנהלה. יש מין משחק שאני לא מכיר את הכללים שלו ואז לא משתפים אותי."

ע"פ פרופ' יובל חובה לשנות את היחס שלנו לכישלון בכדי שנוכל בסופו שלדבר באמת להצליח. מסוכמים פה 30 וקצת נקודות מהרצאה מרתקת של פרופ' יורם יובל לגבי "איך להצליח"

הקונפליקט הזה אם להסתכן בכישלון, מגיע אלינו מדי יום. מההחלטה בסוף היום כשאנחנו מורעבים, כי לא הספקנו לשבת מסודר ולאכול, אם להתאפק עכשיו מלאכול את מה שמיותר לגופנו. דרך הבחירה להתעמת או שלא בשיח מעצבן עם קולגה במשרד, ועד הפחד הזה להיות פתטי אם נעז להגשים חלום שלנו ולהוציא את הספר שאנחנו כל כך רוצים.

סיפרו לי שזה קורה, חשבתי לאחרים. אמרו לי תיזהר, חשבתי שהם לא מבינים. אבל יום אחד בלי להבין ממש למה, הוציאו אותי מחוץ למעגל. פייסבוק הודיעו לי שהחשבון שלי מושעה. ואיתו? התמונות, הזיכרונות, הפוסטים, התגובות, הפרגונים, המחמאות. וגם הכשלונות. כל מה ששיתפתי בזירה הציבורית- פרטית

השבוע בכלכליסט התפרסמו תוצאות של סקר מפתיע* לגבי סיבת ההתפטרות של רוב העובדים. הסקר שבחן 5000 עובדים בשנת 2017 בארה"ב ונערך ע"י חברת השמת בכירים ויעוץ Korn Ferry מצא שהסיבה העיקרית בגללה עובדים עזבו מקום עבודה היא שעמום!

"אתמול היה לי יום לא אפקטיבי…" היא פותחת את הפגישה. זה המשפט הראשון שהיא בוחרת להביא והבטן שלי מתכווצת. זו פגישת הייעוץ השנייה שלי איתה ואני בוחן עם עצמי מה היא בעצם אומרת לי עכשיו?

"הם לא הילדים שלי. אני לא אמורה להתנהל איתם כמו ילדים, הם מנהלים מבוגרים. אם הם צריכים משהו? שיגידו לי".
היא צודקת, המנהלת הזו שאני מלווה בייעוץ אישי. מבחינתה? מי שצריך אותה? שיגיד. לא שומעים אותו? שיצעק.

מי אתם אנשים שרצים על קו החוף, בעשר בבוקר בסתם יום שלישי באמצע השבוע??? אחת מסדנאות פיתוח המנהלים שאני מעביר ממוקמת בבניין עם חלון גדול המשקיף לים. המנהלים שיושבים ולומדים לא רואים את הים… אבל לי, שעומד ומנחה, יש את המתנה הזו פעם בשבוע לכמה