(יום) העצמאות הפרטי שלי

טוב, אז לא כתבתי מלא זמן. ויש לי מלא תירוצים (די עלובים) למה לא כתבתי.
ויש גם סיבה אחת אמיתית.
לא כתבתי כי אני בשינוי. ממש כזה מטלטל.
שינוי שאני עדיין לומד להגדיר אותו לעצמי, כל יום עוד קצת.

לפני שלושה שבועות בערך יצאתי בפוסט בפייס הפרטי שלי ובקבוצת “אנשי העולם החדש” (קבוצה מופלאה ומומלצת של ליאור פרנקל וחתולי העתיד שם נאספו והתקבצו למעלה מ-30 אלף אנשים שחושבים אחרת) על כך שאני מתקשר. יועץ ארגוני וגם מתקשר וקורא בקלפי טארוט של קרואלי.

איך זה קרה?

אז קבוצת אנשי העולם החדש היא קבוצה שכל אחד ואחת, בדרכו שלו, מדבר על שילוב בין עשייה כזו לאחרת, בין עולמות העצמאות לגווניה, בין שילוב רוח ואדמה ושבירת תבניות החשיבה שהיו לנו עד היום על מקצועות, הגדרת עצמית, תפיסות חברתיות ועוד הרבה יותר מזה.

ובקבוצה נהוג להעלות כל אחד בזמנו כשירגיש לו נכון, פוסט היכרות.

כזה שיספר לקבוצה מי הוא ומה הוא מביא לקבוצה כך שגם האחרים יכולים ללמוד ממנו לעצמם.

והתבשלתי עם עצמי לא מעט שבועות עד שבערב יום העצמאות עצמו אחרי שכבר לא יכולתי יותר… כתבתי פוסט לגבי כמתקשר. ושלחתי לפירסום.

אז זהו שלא. מסתבר שלקבוצה יש כללים מאוד ברורים לגבי התוכן שמותר ואסור לפרסם. חשוב להם שהתוכן לא יהיה פרסומי אלא יתן ערך מוסף ברור לכולם.

אז שלחו לי לערוך שוב.

ובין לבין, חשבתי-הבנתי שאם אני מעז לצאת בפוסט חושפני כל כך בפני 30,000 איש זרים לחלוטין, מן הראוי שאפרסם זאת גם בפני חבריי שלי בפייס (נכון, גם פה רובם זרים לי, אבל נגיד שקצת פחות.)

ובקיצור, ארון הוא ארון ואם כבר לצאת? אז עד הסוף.

ומהרגע הזה שיצאתי ב19.4.18 בפייס הפרטי שלי ואח”כ גם בקבוצת “אנשי העולם החדש”, עליתי על רכבת הרים רגשית (ורוחנית) ואני עדיין עליה.

מביא לכאן את הפוסט הראשון והמקורי שאיתו יצאתי לעולם:

אז מה קרה אחרי שפירסמתי? את זה אפשר לקרוא כאן: מה קרה לי 24 שעות אחרי הפרסום, בעקבות הפעם הראשונה שפתחתי בקלפים לחברות טובות שלי.

מחכה לקרוא מה חשבתם,

תודה!
אמיתיי