אתמול סיימתי (שוב) גן חובה במסיבה בבית העם.
מיקה שלי סיימה.
עוד דקה בערך תעלה לכיתה א’.
אבל עם נחמה הגננת, גם אנחנו ההורים עברנו תהליך.
לפעמים אתה פוגש אשת חינוך שהיא מנהיגה.
מנהיגה שיודעת את הדרך ומתווה אותה.
לא רק לילדים בגן, אלא גם להורים, כשותפים מלאים שלה למסע.
שמצליחה ליישם הלכה למעשה את הערכים שהיא דוגלת בהם: כבוד לכל אדם באשר הוא ולא משנה גילו, מעמדו, השכלתו מהתינוק שנולד זה עתה לאחת הילדות בגן, דרך הילדים בגן כולם, כל אחד ואחת והצבע הייחודי שלהם ועד סבא יהודה שמגיע מדי שבוע ללמד את הילדים על זהירות בדרכים.
כבוד למילה המושרת בטקסטים שנלמדים בגן כבוד ללמידה וליכולות של כל ילד באשר הוא ללמוד.
וכשמנהיגה מציבה ערך ואנחנו מזהים שהוא מגיע ממקום של טוב ובאמת רצון לייצר מציאות מקבלת ומכילה יותר…
ולא מתוך אגו או רצון בשליטה, אנחנו נענים לה ולערכיה.
בחמישה לשש כבר כל ההורים היו ישובים מתרגשים וסדורים במקומותיהם מול הילדים המתרגשים עוד יותר.
נחמה נתנה כבוד לכל שיר, לכל ריקוד.
שיר, ריקוד והמון אהבה.
“ואהבת לרעך כמוך” אמרה בנאום שלה.
“הלימודים חשובים, זה נכון. אבל לפני כן? תהיו בני-אדם” וזה עבד.
גם באולם המחניק עם מזגן מקרטע, היינו כולם איתה עד השנייה האחרונה של המסיבה. כי ככה זה עם מנהיגות אמיתיות, הן מייצרות השראה ודוגמא אישית שחזקה יותר מכל מילה שיגידו.
בהצלחה מיקה שלי!
ולך נחמה יקרה, תודה, תודה, תודה!
