אז אחרי 24 שעות שהפוסט באוויר הבנתי שקרה שינוי. לא כי אני השתנתי, כמו שהרשיתי לעולם לראות אותי באור אחר, מלא יותר. יום אחרי פרסום הפוסט, נפגשנו

בפוסט הקודם כתבתי על פגישת הייעוץ שלי עם לירון (שם בדוי) מנהל שאני מלווה בייעוץ אישי. הפעם ב"תמונת מראה" אני מביא את החוויה שלי באותה פגישה.

"אני מרגיש שלא משנה מה אני עושה וכמה מרוצים ממני בשטח זה לא ממש חשוב להם למעלה שם בהנהלה. יש מין משחק שאני לא מכיר את הכללים שלו ואז לא משתפים אותי."

ע"פ פרופ' יובל חובה לשנות את היחס שלנו לכישלון בכדי שנוכל בסופו שלדבר באמת להצליח. מסוכמים פה 30 וקצת נקודות מהרצאה מרתקת של פרופ' יורם יובל לגבי "איך להצליח"

הקונפליקט הזה אם להסתכן בכישלון, מגיע אלינו מדי יום. מההחלטה בסוף היום כשאנחנו מורעבים, כי לא הספקנו לשבת מסודר ולאכול, אם להתאפק עכשיו מלאכול את מה שמיותר לגופנו. דרך הבחירה להתעמת או שלא בשיח מעצבן עם קולגה במשרד, ועד הפחד הזה להיות פתטי אם נעז להגשים חלום שלנו ולהוציא את הספר שאנחנו כל כך רוצים.