נשים מנהלות- בדרך לפריצת “תקרת הזכוכית”

מה הסיבות לכך?      

בתהליך ליווי קריירה ההיבט הרגשי מקבל מקום רב בתהליך. מניסיוני כיועץ קריירה ומטפל רגשי-תעסוקתי, זה אחד הפקטורים המשמעותיים ביותר כדי לשנות ולהזניק את הקריירה. הסוד הוא להתמקד במרכיבים הרגשיים בדרך למטרה.

מנהלות רבות מגיעות לטיפול עם חסמים רגשים שונים משל גברים. מחשבות מקטינות כמו: אני לא ראויה לניהול בכיר, התפקיד גדול עלי, זה לא מגיע לי, תיכף יגלו שאני לא מי שחושבים שאני.

אלו יכולים להיות דימויים מגבילים של עצמן כמו: אני לא מספיק ביצ’ית כדי לנהל צוות, אני לא מבינה בזה מספיק, אני עוד צריכה ללמוד/ לעבוד לפני שאגיש מועמדות.
וגברים? לא. או לפחות הרבה פחות.

מחקרים מראים שבשביל שגבר יגיש מועמדות הוא ינסה למצוא התאמה של 50-70% בין הדרישות של המשרה לבין מה שהוא מביא איתו ואם ישנה התאמה כזו, הוא ינסה וישלח. לעומת זאת, נשים מחמירות עם עצמן בצורה משמעותית בכל הקשור להגשת מועמדות, דיוני שכר, נקיטת עמדה וקבלת אחריות ניהולית והן בדר”כ יגישו מועמדות כשהן עונות ב- 90% ומעלה על הדרישות לפחות.

הקושי הופך להיות רצף של בחירות בקריירה שיכולות להביא לתפקיד לא מאתגר, מנהל לא מעריך, ארגון לא מתגמל ובעיקר מנהלת שאינה ממומשת.

קושי של נשים מנהלות…?

לא מעט מנהלות שמגיעות אלי לתהליך מתחילות ממקום שאינו מעז או מאמין ביכולתן להגיע לתפקידים בכירים יותר. מבחוץ הן נראות מצליחות, חכמות, מוכשרות. אבל הן עצמן לא מרגישות שהן “מספיק”.

במקרים כאלו נתמקד בתהליך על שינוי עמדות, אמונות וחיבור מחדש להצלחות שיש (ותמיד יש!)                                                    משם נעבור ללקיחת אחריות על המסלול הקריירה בשתי ידיים.

תהליך הליווי שלי מתחיל בזיהוי “הקופסא המלאה” מה כבר יש לך ברגע בזה: חוזקות, כישורים, ניסיון, יכולות ומשם צעד צעד נייצר “מפת קריירה חדשה”. המסע המשותף מתחיל…